כשאהבה באה בזעם - כמה מילים ליום האהבה.
איך זה שאנחנו זועמים לרוב דווקא על אלו שהכי קרובים לנו?
איך זה שלפעמים האהבה כל כך פוצעת, ולעיתים היא גם יכולה לרפא?
כבר הרבה שנים אני ממתג את ההגדרה הלא רומנטית שלי לזוגיות – “זוגיות כמפגש בין שני פוסט-טראומטיים המנסים לבנות קשר.”
מה זה בעצם אומר?
כשאנחנו עוברים ועוברות טראומה נפגע בנו האמון . בעצמנו ובבני האדם הקרובים שפגעו בנו.
חשוב להבין – לא כל טראומה נהפכת לפוסט-טראומה.
אבל כשאנחנו מתמודדים עם פוסט-טראומה, למעשה שריר האמון (trust) שבנו לא התאושש, מה שהופך אותנו לחשדניים, האורבים בפתח לכל תנועה ומחווה מבן/בת הזוג שלנו .
זהו המקום היומיומי שבו הרמת קול נשמעת בתוכנו כצרחה ושאגה, מבט חמוץ ולא מחייך נהפך לחוויה של דחייה ונטישה, תלונה וביקורת נהפכות להתקפה, ודיבור קצר וענייני נחווה כדקירה בלב הילד/ה הסדוקים שבנו.
בקיצור, אלו שמתמודדים עם פוסט-טראומה חווים יחסים עם בני/בנות זוג באופן מוגזם, לא באשמתם/ן אבל לגמרי באחריותם/ן .
“כשהאמון נעדר, הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר,” כתב גתה.
כשהכרתי את מאיה לפני 22 שנה וכשנהייתי אבא לפני 21 שנה, שום קורס הכנה ללידה לא באמת עזר לי להתכונן לכל המורכבות והקושי והשמחה, הריקוד ההתפעמות היופי והריפוי שיבואו עם צירוף המילים הנקרא זוגיות ומשפחה .
חבילת ה-“all included” שממנה בנויה המילה - אהבה.
לא ידעתי אז שכל עברי לטוב ולרע יחיה את עצמו עם בואם המבורך של הגר, הלל ואיתמר, ילדינו האהובים.
אחד המשפטים שאנחנו מלמדים בבית הספר שלנו: “מה שהאדם לא פותר בעברו, מקבלו כטריגרו.”
כלומר, מה שמטרגר אותנו לזעם בזוגיות שלנו הוא לרוב חומרי הליבה מאזורי הטראומה בעברנו.
כך שזוגיות יכולה להרוס ולרפא – היא גן העדן והגיהינום שלנו בגלגול הזה, ולא בעולם הבא.
בשביל לשחזר את גיהינום הזוגיות של ההורים שלנו לא צריך להתאמץ – השחזור מגיע לבד. ללא הזמנה.
אבל בשביל לברוא גן עדן ונחת זוגי – צריך לעבוד בזה 24/7, שבעה ימים בשבוע. וזה אף פעם לא מסתיים.
אם מלאכת הריפוי הזוגי מסקרנת אתכם/ן, ביום ראשון הקרוב, במיוחד לכבוד יום האהבה, מאיה ואני נקיים וובינר מיוחד וחינמי שיעסוק בשאלה:
למה אנחנו זועמים על מי שאנחנו אוהבים? ואיך מצליחים לבנות אמון כשהוא נשבר?
קישור להרשמה
Comments